בבואנו לראשונה לבניין בית הספר היסודי אוסישקין תל"י בנתניה, חשבנו שטיענו בכתובת. המשכנו לנסוע וחזרנו על עקבותינו. לא טעינו. הבניין נמוך הקומה בצבע חמרה, בעל המבנה הארכיטקטוני הכה יוצא דופן, שכמעט כולו חלונות זכוכית וכל כיתה בו משקיפה אל מדשאה ירוקה השייכת רק לה – זהו אמנם בית הספר.
רק מאוחר יותר הבנו שהמבנה המיוחד הזה שהוקם לפני כשנה וחצי משרת גם הוא את מטרות בית הספר ואת התפיה הפדגוגית שלו: בניית סביבה לימודית רחבה ורב גילית ויצירת תחושת מרחב בבית הספר – של כבר נופש ולא של מוסד.
אבל זה לא החל כך ולא במקום הזה. ההתחלה היתה קשה הרבה יותר…
ד”ר איתן אלדר – ניתוח יישומי של התנהגות
